אתמול חזרתי מהכנס השנתי של החברה האירופאית לחקר הליקובקטר שהתקיים הפעם באנטוורפן. במהלך הכנס הצגתי עבודת מחקר שבצעתי לאחרונה בבית החולים. במסגרת המחקר ביקשתי מכמעט 100 מטופלים לבצע 4 בדיקות שונות לאבחון הליקובקטר- בדיקת נשיפה, בדיקת צואה, בדיקת מיקרוסקופיה מרקמת קיבה ובדיקה ביוכימית מרקמת קיבה. השוותי בין ארבעת הבדיקות.
מצאתי שהרגישות של בדיקת הנשיפה היא 97% לעומת הרגישות של בדיקת הצואה שהיא 69%. עוד מצאתי, שבערך 10% מכל בדיקות הצואה החיוביות היו בגדר "חיובי כוזב"- כלומר בדיקות חיובית אבל בעצם אין חיידק. כמו כן, מצאתי ש16% מבדיקות הצואה השליליות היו בגדר "שלילי כוזב"- כלומר הבדיקות היו שליליות למרות שבעצם יש חיידק.
חשוב לי להבהיר שבדיקות הצואה לאבחון הליקובקטר שנמצאות בשימוש בארץ הן יעילות ומקובלות לשימוש קליני. אבל, במצבים מסויימים, רצוי שהרופא שמפענח תוצאה של בדיקת צואה להליקובקטר, יקח בחשבון את הנתונים הללו.